מהו גנגליון ואיך מטפלים בו?

גנגליון וגושים ביד הינם נפוצים מאוד והם מעלים שאלות רבות, ובעיקר חששות, בקרב הסובלים מהם. כדי להבין טוב יותר את התופעה ואת דרכי הטיפול בה, ריכזנו עבורכם תשובות לשאלות רבות.

גנגליון הינו ציסטה (שקית המלאה בנוזל צמיג), והוא מופיע לרוב בגב שורש כף היד, בכף היד עצמה, במעטפת הגידים או באצבעות, אך הוא יכול להופיע גם במקומות אחרים. גנגליון שכיח מאוד והוא עשוי להופיע בפתאומיות או להתפתח באיטיות במשך חודשים, או לגדול ולסגת לסירוגין. כמו כן, גנגליון עשוי לגדול כתוצאה ממאמץ, לקטון בזכות מנוחה או להיעלם באופן עצמוני. צורתו אינה אחידה – הוא עשוי להיות רך או קשה, הוא יכול לשנות את גודלו, ובמקרים מסוימים הוא אף יכול להכאיב. מרבית הגושים ביד הינם שפירים, אך למען הסר ספק מומלץ להיבדק על ידי רופא כדי לשלול כל אפשרות אחרת.

למעלה מ-70% ממקרי הגנגנליון מופיעים בקרב נשים בגילאי ה-20 עד 40, אך הוא יכול להופיע גם בקרב גברים וילדים. טרם נמצאה סיבה מדויקת הגורמת לגנגליון, ולא נמצא קשר בין פעילות מסוימת לבין הופעתו. באופן נורמלי, הפרקים והגידים שלנו מכילים נוזל מיוחד, וכאשר הוא דולף נוצרת ציסטה מחוץ לפרק או לגיד. הציסטה מכילה את הנוזל הזה ועם הזמן הוא הופך לסמיך יותר. בשלב זה מתאפשרת כניסה חד כיוונית של נוזל לציסטה, והוא לא יכול לצאת ממנה חזרה למפרק. לעתים הדליפה נגרמת בעקבות ארתריטיס (דלקת פרקים), פציעה או ללא סיבה ברורה. ואכן, בכ-10% מהמקרים בהם הופיע הגוש ביד, נמצא כי נגרמה בעבר חבלה באותו האזור, ויש המייחסים את החבלה כגורם המהווה סיכון להתפתחות גנגליון.

הסימפטום הנפוץ ביותר הוא שינוי במראה הקוסמטי של כף היד. ברוב המקרים, הציסטה אינה גורמת כאב, אי נוחות או הגבלה בתנועה, והיא מפריעה לסובל ממנה רק מבחינה אסתטית. כאשר הציסטה גדלה היא יכולה להסב כאב או אי נוחות עקב לחץ הנגרם על הרקמות הסמוכות. לעתים נגרמת חולשה בהנעת שורש כף היד כתוצאה מהכאבים.

תופעה נדירה היא כאשר הגנגליון מופיע בתעלה הקרפלית או האולנרית, והוא עלול לגרום לתחושה רדומה נימול בכף היד, כאב או חולשה ולעתים אף שיתוק של השרירים המופעלים על ידי העצב שהגנגליון לוחץ עליו.

עם הופעת הגוש ביד מומלץ להיבדק על ידי רופא כדי לוודא שאכן מדובר בגנגליון. במקרים רבים מתאפשרת אבחנה ללא צורך בהדמייה, על בסיס עדות המטופל, בדיקה גופנית, והמראה והמיקום האופייניים לגנגליון. עם זאת, כאשר אבחנת הרופא אינה חד משמעית, ניתן לבצע בדיקת קול שמבדילה בין גנגליון לגוש שאינו מכיל נוזל. בדיקות כאלו כוללות אולטרסאונד או MRI.

ברוב המקרים של הופעת גנגליון, הוא חולף מעצמו ואינו מצריך טיפול, ולכן ניתן להמתין ולעקוב אחר הגנגליון. אם הוא מלווה בכאב או ישנה אי נוחות, ניתן להיעזר בתומך לשורש כף היד. הסד יתמוך וייצב את שורש כף היד ובכך יפחית את טווח התנועה וימנע כאב. בקרב ילדים ישנו סיכוי גבוה יותר שהגוש יעלם באופן עצמוני, ומחקר מצא כי כב-79% מהמקרים הגנגליון נעלם מעצמו בתוך שנה. במידה ולא, ניתן גם לנסות טיפול טבעי בגנגליון
 

במידה וקיים צורך בטיפול רפואי, ניתן לשאוב את תכולת הגנגליון ע"י מחט. בכשליש מהמקרים, הזרקה שכזו תקטין או תעלים את הגוש, במיוחד במקרים שהוא קשור בגיד ולא במפרק. בגנגליון המופיע בפנים כף היד יש לנקוט במשנה זהירות, מפני שההזרקה עלולה לפגוע בעורק הרדיאלי. כמו כן, ניתן לבצע ניתוח על מנת להסיר את הגנגליון ולנקות את המפרק. הניתוח מתבצע בהרדמה מקומית או אזורית.
בקרב 15-20% מהמטופלים ישנה הישנות של הגנגליון לאחר כריתה ניתוחית.
 

התשובה לשאלה זו טמונה בסיבה להופעת הגנגליון. האם הוא נובע מדלקת פרקים או פגיעה ברצועה שהן למעשה הסיבה לכאב ולתחושות אי הנוחות? האם הגוש חדר לעצם של שורש כף היד? האם זה רק נראה כגנגליון ולמעשה מדובר בתופעה אחרת? כדי לענות על השאלות האלו ולהחליט האם כדאי לטפל בגנגליון יש להיבדק על ידי רופא.

אם נשללו הסיבות שצוינו לעיל, ההחלטה לביצוע ניתוח לכריתה של הגנגליון נתונה לשיקול דעתו של המטופל, מכיוון שהוא אינו מסוכן ואינו יוצר בעיה מהותית. חשוב לדעת כי טרם ידוע על התמרה ממאירה של גנגליון, לכן הסיבה לבצע ניתוח כזה היא במקרים שהגנגליון מפריע לתנועה או מסב כאב.